אופיר נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

החלטה

ענייננו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). לפניי בקשת המשיבות שהעלו בדיון מיום 9.7.13 למחיקת סעיפים 15 ו-16 ב"תשובה לתגובה" (להלן: "תשובת המבקש") שהגיש המבקש בתיק הנדון.

בקשת האישור עניינה בהעמדת "אשראי מתגלגל" ללקוחות באמצעות כרטיס אשראי Calchoice. במסגרת אשראי זה מתרכזים בחשבון הכרטיס סך כל הקניות שבוצעו באמצעותו. במועד החיוב החודשי הלקוח אינו משלם את סך קניותיו או התחייבויותיו בכרטיס, אלא סכום נקוב לכל מנה) ׁ200 ₪ לכל 5,000 ₪), יתרת מסגרת האשראי המנוצל מגולגלת לחודש העוקב ומחויבת בריבית גבוהה, וסכום זה מהווה את הקרן החדשה שלה ייווסף היקף הקניות בחודש העוקב.

הסעיפים שמחיקתם מתבקשת עניינם בשניים:

שלמרות הוראות הפיקוח על הבנקים המשיבות אינן נותנות ללקוחות המצטרפים לקבוע את האפשרות לקבוע את סכום החיוב הכספי החודשי, וכן ממשיכות בחיוב לפי ברירת המחדל המינימלית של 200 ₪ לחודש אם הלקוח אינו מתקשר ומורה אחרת.

תמצית טענות המשיבות

האמור בסעיפים נושא הבקשה, שבתשובת המבקש מהווה הרחבת חזית אסורה. בדיון שהתקיים ביום 9.7.13 המליץ בית המשפט למבקש למחוק את הסעיפים.

לטענות בדבר סכום החיוב החודשי אין זכר בבקשת האישור.

אין לקבל גם את טענת המבקש לפיה הסעיפים נועדו ליתן מענה לטענת המשיבות בתגובותיהן – מדובר בטענה "כבושה" שלא נטענה במהלך הדיון; הטענה סותרת את הצגת הטענה שבסעיפים כ"שאלה עקרונית" בבקשת אישור; לא הוגשה בקשה לדחיית התובענה על הסף כך שתמוהה הטענה לפיה הסעיפים נועדו לסתור בקשה דחייה מעין זו.

יש לדחות את הבקשה החלופית לתיקון בקשת האישור שלא הוגשה כבקשה נפרדת.

תמצית טענות המבקש

האמור בסעיפים נושא הבקשה בתשובת המבקש, הוזכר הן בכתב תביעה (בסעיפים 54-53 ו-67-66) הן בבקשת האישור (בסעיפים 7, 26-25 ו-64-63) – שם נטען כי המשיבות אינן מבקשות מראש מלקוחותיהן מידע אודות גובה החיוב החודשי שהם מבקשים על אף הוראת הפיקוח על הבנקים.

אפילו היה מוכח שהאמור בסעיפים הנ"ל חורג מהאמור בבקשת האישור, הרי שהאמור בהם מהווה מענה לטענת המשיבות לפיה הן פועלות על פי הוראות הרגולטור שבדק טענות דומות ועל כן מתייתר הצורך בבקשת האישור.

המבקש העיר כי הטענה לאי קיום הוראות הרגולטור אינה עומדת במרכזה של בקשת האישור מכיוון שלגישתו גם אם המשיבות אכן פועלות בהתאם להוראות הרגולטור הרי שהתובענה ראויה להתברר כייצוגית נוכח העילות המפורטות בה והטענה כי התנהלות המשיבות נוגדת את החקיקה הרלוונטית.

דיון

6. המבקש טען כאמור, בסעיפים 15 ו-16 בתשובתו, שלמרות הוראות הפיקוח על הבנקים המשיבות אינן נותנות ללקוחות המצטרפים את האפשרות לקבוע את סכום החיוב הכספי, וכן ממשיכות בחיוב לפי ברירת המחדל המינימלית של 200 ₪ לחודש אם הלקוח אינו מתקשר ומורה אחרת.

חרף הדעה שהבעתי בדיון, ולאחר בחינה נוספת של בקשת האישור אני סבורה כי דין בקשת המחיקה להידחות ואלה טעמיי:

מסעיף 18 בבקשה עולה כי המבקש מלין על החיוב הנמוך ב-200 ₪. בסעיף 21 בבקשה מלין המבקש על אי הגילוי ללקוח את "רזי" הכרטיס, עניין זה כולל את גובה החיוב החודשי שהוא ברירת המחדל ואת האפשרות לבחור בסכום אחר.

גם סעיף 25 בבקשת האישור עניינו באי גילוי האפשרות לעדכן מידי חודש את סכום החיוב, ובכך שהמשיבות מחייבות בסכום הנמוך שקבעו.

בסעיף 30 בבקשת האישור נטען מפורשות כי לא נאמר למבקש לגבי החובה להתקשר ולמסור את גובה התשלום בו הוא מבקש להיות מחויב.